המשך א) כיצד, השוחט בהמת קדשים, חוץ לעזרה, בשבת, לעבודה זרה, חייב שלש חטאות, אחת משום שוחט קדשים בחוץ, ואחת משום מחלל שבת, ואחת משום עובד עבודה זרה, שהרי שלשת האיסורין באין כאחת, בשעה שעושה את מעשה השחיטה. במה דברים אמורים, באומר השוחט שרק בגמר זביחה הוא עובד אותה – את העבודה זרה, אבל אם לא היתה כוונתו לכך, הרי משישחט בה אפילו מעט לשם עבודה זרה תאסר להקריבה לשם קדשים, ואינו חייב משום שחוטי חוץ עד שישחוט שנים – שני סימנים או רוב שנים, ונמצא שכשגמר את מעשה השחיטה שחט בהמה האסורה לקרבן, שאינו חייב עליה משום שוחט בחוץ, כמו שביארנו. ואם היתה זו חטאת העוף, והיה חצי קנה שלה פגום, והוסיף בו כל שהוא בשבת לשם עבודה זרה, חייב שלש חטאות, שהרי שלשת האיסורין באים כאחת. וכן העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת, חייב שתי חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחת, בשעה שנכנס היום, וחלה קדושת שבת וקדושת יום הכפורים יחד.
הבא על אשת אחיו הקיים – החי [למעט כשמת ללא בנים, שיש לו מצוות יבום], כשהיא נדה, מביא שלש חטאות, משום אשת איש, ומשום אשת אח, והן שני איסורין הבאין כאחת, שהרי חלו שניהם בשעה שנשאה אחיו לאשה, ומשום נדה, שהוא 'איסור מוסיף', שמתוך שנתוסף בה בעת נידתה איסור זה לבעלה, נוסף איסור זה גם ליבמה – לאחי בעלה. וכן כיוצא בזה, הבא על אביו, חייב שתים, אחת משום 'ערות אביך לא תגלה', ואחת משום 'ואת זכר לא תשכב'. וכן הבא על אחי אביו, חייב שתים, שנאמר 'ערות אחי אביך לא תגלה', ומשום 'ואת זכר לא תשכב'. הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחת – שנעלם ממנו האיסור ולא נודע לו בינתיים, אף על פי שהן שני גופין, אינו חייב אלא חטאת אחת, שנאמר 'ואת זכר לא תשכב', ולימדה בכך התורה שהשוכב והנשכב שם אחד של איסור הוא. וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת, עשו השוכב והנשכב בבהמה וזכור כבעילה אחת.
