י) מי שקצר וטחן כשיעור גרוגרת [-תאנה מיובשת] בשגגת שבת וזדון מלאכות, שכפי שהתבאר לעיל אינו חייב אלא חטאת אחת, ואחר כך חזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה ראשונה של שגגת שבת וזדון מלאכות, קצירה ראשונה גוררת קצירה שניה, וכיון שהקצירה הראשונה היתה בהעלם אחד עם טחינה, הרי זה כאילו נודע לו גם על הטחינה הראשונה, וטחינה ראשונה גוררת את הטחינה השניה, והרי זה כאילו עשה ארבעתן [-שתי קצירות ושתי טחינות] בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת, וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כן – כשנודע לו אחר כך על שלשת המלאכות האחרות, אינו צריך להביא חטאת אחרת.
אבל אם נודע לו תחילה על קצירה שניה, של זדון שבת ושגגת מלאכות, שחייב עליה בפני עצמה ואינה גוררת את הטחינה שעימה, והקריב חטאת, נתכפר לו על זו הקצירה השניה שנודע לו עליה, וכן נתכפר לו על הקצירה והטחינה הראשונים, של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת, וכיון שקצירה שניה גוררת עמה את הקצירה הראשונה מאחר והן מלאכה אחת, וקצירה וטחינה ראשונים נעשו בהעלם אחד, ונמצא שנגררה קצירה וטחינה ראשונים עם הקצירה השניה, ותשאר הטחינה של זדון שבת תלויה, שהרי לא היתה בהעלם אחד עם הקצירה השניה, ואינה מתכפרת עד שיודע לו עליה, ואז יביא חטאת שנייה.
קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, הרי אלו מצטרפין, כיון שקצירה גוררת קצירה, וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות.
