א) כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה [ולא קרבן עולה ויורד], חייבין על 'לא הודע' שלו אשם תלוי. ומהו 'לא נודע', אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג, הרי זה מצווה להקריב אשם, שנאמר 'ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם', וזהו הנקרא 'אשם תלוי', מפני שהוא מכפר על הספק, ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה, ויקריב חטאתו.
ב) אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם – במקום הספק איסור קבוע. כיצד, אכל חֵלֶב, ויש לו ספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן, ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל, או שהיו אשתו ואחותו עמו בבית, ובעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל, או שהיו שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה, או שעשה מלאכה בשבת, ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה, הרי זה מביא אשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה.
אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת בלבד, ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן, ואכלה, פטור, שהרי אין כאן איסור קבוע, כיון שאם חתיכה זו היא שומן אין כאן איסור כלל.
וכל האוכל חלב ה'כוי' [-בעל חיים טהור שהוא ספק חיה ספק בהמה], אף שזהו ספק איסור, שאם הוא חיה חלבו מותר, ואם הוא בהמה חלבו אסור, מכל מקום פטור מאשם תלוי, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר, פטור מאשם תלוי. לפיכך, האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן, והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון והיתה פטור מיבום ואסורה עליו כדין אשת אח שיש לו בנים, או שהיה הולד בן שבעה לאחרון, והיתה מותרת לו וקיים מצוה ביבומה, הרי אלו פטורין מן הקרבן, וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע.
