הלכות שגגות, פרק ט, ו-ז

ו) כפי שהתבאר, הבא ביאות רבות על שפחה חרופה, מביא אשם אחד. אמנם אם בעל שפחה חרופה, והפריש אשמו, וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו, חייב על כל אחת ואחת מהביאות, שההפרשה מחלקת, ונמצא כמי שהקריב ואחר כך בעל, שבודאי חייב אשם נוסף על הביאה הנוספת. וכן אם בעל חמש בעילות בהעלם אחת בשפחה אחת, ונודע לו על אחת מהן, והפריש אשמו, ואחר כך נודע על השנייה, מפריש אשם אחר, אף על פי שבהעלם אחת היו כלן, הואיל ולא נודע לו אלא אחר שהפריש נמצא כבועל אחר שהפריש, שדין השוגג והמזיד בשפחה, אחד הוא.
ז) אשם הבא על הגזל, כיצד, כל מי שיש בידו משוה פרוטה ומעלה מממון ישראל, בין שגזלו, בין שגנבו, בין שהפקידו אצלו, או הלוהו, או משום שותפות, או משאר דרכים, וכפר בו, ונשבע לשקר, בין בזדון בין בשגגה, הרי זה מביא אשם על חטאו, וזהו הנקרא אשם גזילות. ומפורש בתורה שאין מתכפר לו באשם זה עד שישיב הממון שבידו לבעליו. אבל החומש שעליו להביא אינו מעכב הכפרה. כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב בשבועה זו שמקריב עליה אשם זה, ואימתי יהיה פטור ממנה, ועל אי זו דרך יתחייב אשמות רבות כמניין חיוב השבועות, ועל אי זו דרך לא יהיה חייב אלא אשם אחד.