הלכות שגגות, פרק יד, ה

ה) בית דין שהורו בשגגה, ונודעה להם שגגתן, בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו, כל העושה עבירה זו לאחר שנודעה לבית דין טעותם, ואילו אותו אדם עושה כפי הוראתן להתיר שפשטה ברוב הצבור, מאחר שידעו בית דין שטעו, הרי זה האדם מביא אשם תלוי, הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין, ולא שאל, אלא סמך על כך שהתירו בית דין את הדבר בעבר, הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא. במה דברים אמורים, במי שהיה עם בית דין במדינה, אבל מי שראה ההוראה והלך למדינה אחרת, אף על פי שעשה את העבירה אחר שידעו בית דין שטעו, מכל מקום פטור הוא, מפני שתלה בהן, והרי אי אפשר לו לשאול אם התחדש אצלם דבר, ולא עוד, אלא הנבהל [-הממהר] לצאת, אף על פי שעדיין לא יצא לדרך, ועשה על פיהם אפילו מאחר שידעו, הרי זה פטור.