הלכות שגגות, פרק י, ה-ו

ה) כל הקרבנות האלו מפורשין בתורה, ומפורש זה שחייב להביאן, חוץ מטמא שנכנס למקדש בשגגה, או אכל קדש, שכך כתוב שם 'ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והיה כי יאשם לאחת מאלה' וגו', מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזה שחייב כאן קרבן לטמא, היינו כשנטמא ונכנס למקדש, או אכל קדש והוא לא ידע, אף על פי שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש, שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קודש ולטמא שנכנס למקדש, באוכל נאמר 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה', ובנכנס למקדש נאמר 'ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא', וכיון שחייבה תורה כרת על טומאת מקדש וקדשיו, פירש הכתוב מהו הקרבן שמביאין על שגגתן.
ו) כל קרבנות שהאשה חייבת, בעלה מביא על ידיה, ולכן לגבי קרבן עולה ויורד תלוי הדבר בבעל, אם היה עני מביא עבורה קרבן עני, ואם היה עשיר מביא על ידיה קרבן עשיר. ומביא אדם על ידי [-עבור] בנו, ועל ידי בתו, ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני, ומאכילן בזבחים.