ז) גם המלך וכהן משיח, שחטאו באחד מחטאים אלו שחייבים עליהם קרבן עולה ויורד, מביאין קרבנן על שבועת העדות, או על שבועת ביטוי, או על טומאת מקדש וקדשיו, כשאר הדיוטות, שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן כהן משיח אלא במצוות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה, כמו שביארנו, אבל בקרבן עולה ויורד, כלן שוים.
כבר ביארנו בהלכות שבועות אימתי יהיה חייב על שבועת העדות, ועל שבועת שגגת ביטוי, ואימתי יהיה פטור עליהן, ועל אי זו דרך יהיה חייב קרבנות הרבה כמנין השבועות, ועל אי זה דרך לא יהיה חייב אלא קרבן אחד על שבועות רבות. ובהלכות מחוסרי כפרה אבאר באיזה דרך תתחייב היולדת והמצורע קרבנות הרבה, ובאי זה דרך יתחייב כל אחד מהן קרבן אחד.
ח) כל המביא קרבן על הזדון כשגגה, אם היה אנוס, פטור מן הקרבן. ואין צריך לומר לגבי שאר עבירות, שאינו חייב חטאת אלא על שגגתן, שאם היה אנוס פטור.
