רביעי
א' אדר התשפ"ו
רביעי
א' אדר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

הלכות שגגות, פרק י, יא-יב

יא) עשיר שהפריש כשבה או שעירה, ונפל בה מום, [והעני], אם רצה יביא בדמיה עוף. אבל אם הפריש עוף, ונפסל, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.
יב) הפריש עשירית האיפה, והעשיר עד שלא [-קודם ש]קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות, ותפדה, ותאכל. ואם העשיר משקדשה בכלי, תעובר צורתה [-יעבור עליה לילה, ותיפסל], ותצא לבית השריפה.
יג) עשיר שהפריש קן, והיתה כוונתו באותו זמן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה, כדינו, והעני, יביא קן זו, אף על פי שהיא קדושת דמים, שקדושת דמים היא קדושה שנדחית, ולמה כאן לא נדחית, מפני שדיחוי מעיקרו אינו דיחוי, וכאן הקן היה דחוי מעיקרו, שהרי בשעה שהפרישו לא היה יכול להשתמש בו, כיון שהיה עשיר [ורק דבר שהיה ראוי להקרבה בתחילה ואחר כך נדחה, הרי זה דיחוי], והרי נראה קן זו לו עתה – והרי עתה ראוי לו קן זה, כיון שהעני, ומאחר ולא נדחה, והוא ראוי לו, יכול להקריבו.

עני שהקריב קרבן עשיר, יצא. ועשיר שהקריב קרבן עני, לא יצא.

https://2halachot.org/halacha/הלכות-מעשה-הקרבנות-פרק-יד-ח-ט