שלישי
י"ב אלול התשפ"ו
שלישי
י"ב אלול התשפ"ו

חיפוש בארכיון

הלכות שחרית של שבת [שנה ב, תולדות, ב]

ב. מי ששכח לומר נשמת, ובירך ברכת ישתבח אחר שירת הים כמעשהו בחול, כתב הרב מכתם לדוד דאם נזכר קודם ברכו, אכתי זמניה הוא ע"ש. ובסה"ק מקבציאל העליתי אף על פי ששמע הקדיש וענה ברוך ה' המבורך, כל עוד שלא התחיל בברכת יוצר אור, יאמר נשמת כדי לקבל תוספת הנפש, כי עיקר קבלת תוספת הנפש ביום הוא באמירת נשמת כל חי ולא בברכו, ורק אם התחיל ברכת יוצר אור אין לו להפסיק לומר נשמת, אלא אומרה אחר התפלה בלא אמירת ברכת ישתבח. מיהו נ"ל דאם נזכר בברכות ק"ש קודם שחותם גאל ישראל, יהרהר בלבו שמונה תיבות אלו "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו" ובעת שמהרהר בהם יהרהר ג"כ בקבלת תוספת הנפש, כי הרהור אינו חשוב הפסק, ויש בו תועלת קצת לקבל תוספת הנפש, וכמ"ש השומע קדושה מש"ץ והוא בתוך תפילת העמידה, וכן כיוצא בזה בדיני ברכות שאינו יכול לברכם בפה:

https://2halachot.org/halacha/הלכות-ציצית-שנה-א-בראשית-ג-ד