הלכות תמורה, פרק א, ט

ט) אין הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שהובאו להם להקרבה, שאף על פי שהם שלהם, שהרי קרבנות אלו נאכלים רק על ידי הכהנים, אינן זוכין בהן מחיים – בחיי הקרבן, שאין להם חלק וזכות בבשר הקרבן עד שיזרק הדם. ואין הכהנים ממירין בבכורה – בבהמת בכור שניתנה להם על ידי ישראל, שאף על פי שהוא זוכה בו מחיים, אינו זוכה בו מתחילה, שהרי תחילתו בבית ישראל הוא. אבל הבעלים שהמירו בבכור, כל זמן שהוא בביתם, עושים תמורה. וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו, לא בבכור שלקח מישראל, כיון שהיה שלו מתחילתו, הרי זו תמורה.