יב) קרבנות בדק הבית אין עושין אותו תמורה, שנאמר במעשר 'לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו', והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה, ולמה יצא והוזכר בפירוש, ללמד על הכלל, מה מעשר שהוא קרבן יחיד, יצאו מכלל זה קרבנות צבור, וכן קרבנות השותפין. מה מעשר הוא קרבן מזבח, יצאו מכלל זה קדשי בדק הבית. מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן, שאין חייבין בו אלא ישראל ולא נכרים, יצאו קרבנות נכרים, שאין עושין תמורה, כמו שביארנו.
יג) המקדיש לקרבן בהמה בעלת מום קבוע, שאסור להקריבה בבית המקדש, אינה עושה תמורה, מפני שלא נתקדש גופה כלל קידוש גמור, מאחר ואינה ראויה להקרבה, ואינה קדושה אלא קדושת דמים. אבל המקדיש בהמה בעלת מום עובר, שלאחר שיעבור מומה תהיה ראויה להקדשה, וחלה עליה כבר עתה קדושה גמורה, או שהקדיש תמימה וחלה עליה קדושה גמורה, ואחר כך נולד לה מום קבוע, הרי זו עושה תמורה.
