ה) ולד תמורת העולה, וולד ולדה, עד סוף העולם, הרי אלו כעולה, והן עצמן יקרבו עולה. הפריש נקבה לעולתו, וילדה, אף על פי שילדה זכר, ירעה עד שיפול בו מום, ויביא בדמיו עולה. כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות שכל מקום שאנו אומרין 'יפלו לנדבה' הוא שיתן המעות בשופרות [-קופות] שהיו במקדש שביארנו בשקלים כמה הם, ובית דין מקריבין באותן המעות עולות נדבה, ונסכיהם באים משל צבור, ואינן טעונות סמיכה. אבל מקום שנאמר הוא עצמו יקרב עולה, או שיביא בדמיו עולה, הרי זו טעונה סמיכה, ונסכיה משלו.
ו) ולד המעשר, [וולד] תמורת המעשר, ולד תמורת הבכור, וולדי ולדותיהן עד סוף העולם, הרי אלו לא יקרבו, אלא ירעו עד שיפול בהן מום, ויאכלו כבכור וכמעשר שנפל בהן מום. ולדות תמורת הבכור, לכהן. ולדות מעשר ותמורתו, לבעליו.
