ה) ביום השמיני עצרת, מקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים, כולן עולות, ושעיר חטאת. וזה מוסף בפני עצמו, ואינו חלק מסדר מוספי חג הסוכות, ומצוה בפני עצמה היא.
ו) כל שבעת ימי החג [-סוכות], מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני. ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו.
ז) ואם עירה – יצק את המים לתוך הנקב של היין, או שעירה את היין לתוך הנקב של המים, ונסך שניהם מכלי אחד, יצא. ואם הקדים ניסוך המים לזבח, אפילו נסכן בלילה, יצא. ובקרן דרומית מערבית היה מנסך, למעלה מחצי המזבח, והכל יורד לשיתין, כמו שביארנו (בהלכות מעשה הקרבנות). כיצד היו עושין את ניסוך המים, צלוחית [-בקבוק] של זהב, מחזקת שלשה לוגין, היה ממלא אותה מן מעיין השילוח. הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו. עלה לכבש, ופנה לשמאלו, ונותן המים מן הצלוחית לתוך הספל שהיה שם. ושני ספלים של כסף היו שם, מערבי היה נותן בו את המים, ומזרחי היה נותן בו את היין של נסך – שמנסכים על גבי המזבח. והיו מנוקבין כמין שני חוטמין דקין, ושל מים היה נקב שלו דק משל יין, כדי שיכלה זרימת המים עם היין כאחד, וכיון שהיין סמיך וזורם לאט, עשו שינוי זה כדי שיסיימו שניהם יחד.
