ב. מים, אפילו הם צלולין, חשיבי כסוי לערוה, ובלבד שיוציא ראשו ולבו חוץ למים, שלא יהיה לבו עם ערותו תחת מכסה אחד, ואם לבו תוך המים, אסור, משום לבו רואה את הערוה. ואם המים עכורים שאין איבריו נראין בהם, מותר, דחשיבי הפסק בין לבו לערוה, ומותר לקרות או לברך בתוכם. והכסוי שמכסה בידו אינו חשוב כסוי, דהלב והיד גוף אחד הם. על כן אם ראשו מגולה, דאסור לו לברך בגילוי הראש, לא מהני ליה לכסות ראשו בידיו כדי לברך. מיהו אף על גב דידיו לא חשיבה כסוי, חשיבה הפסק, לפיכך אם מחבק גופו בזרועותיו, חשיב זה הפסק בין לב לערוה ועיין ש"ע לר"ז:
ג. אף על גב דשאר איבריו אם רואין את הערוה מותר לקרות, מ"מ אם איזה מאיבריו נוגע בערותו או בערות חבירו אסור לקרות או להתפלל.
