טו. היתה הצואה במקום גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי זה רשות לעצמו, ואם אין מגיע לו ריח רע ממנה – מותר לקרות, אף על פי שרואה אותה. ויש אומרים שאפילו אם הצואה נמצאת ברשות אחרת הגבוהה עשרה, או במקום מוקף מחיצות, או בבית אחר, אם הוא רואה אותה – אסור לקרות, ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה. אמנם אם מעצים עיניו או שהוא בלילה, יש להקל אם הוא ברשות אחרת:
טז. ריח רע, אינו מועיל לו מחיצה ושינוי רשות, שאפילו הסרחון מונח אחר ג' וד' בתים, אם מגיע לו ריח – אסור לקרות. ורק מי שיש לו חולי שאינו מריח, כיון דהסרחון אינו בבית שעומד בו, מותר לקרות, אף על פי דאחרים מריחים, ורק אם היא באותו הבית אז גם בעל החולי אסור לקרות, אף שאינו מריח בעצמו, כל עוד שאחרים העומדים שם מריחים ריח רע. וכן אם היתה צואה בבית, והסירו אותה משם ועדיין יש ריח רע, אסור לקרות עד שיכלה הריח. אבל אם הוא בעל חולי שאינו מריח, מותר לו לקרות אחר שהסירו והעבירו הצואה מן הבית:
