כג. קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, אפילו שאינו יכול לאכלו אלא ע"י בישול כגון דייסא וכיוצא, הרי בני מעיים שלו בודאי מסריחין כל מיני מאכל שיאכל, וצריך להתרחק מצואתו כמו צואת גדול. וכל זה מן הדין, אבל לכתחלה טוב להתרחק אפילו מצואת קטן בן יומו, וכן נוהגים:
כד. צואה, אפילו יבשה ואין בה ריח, אסור לקרות כנגדה, אבל יבשה כ"כ עד שתתפרך ע"י גלילה – הויא כעפר ומותר לקרות כנגדה, אם הגיע יובש שלה לשיעור זה, ואם לא תתפרך ע"י גלילה אלא רק תשבר לשתים, אסור לקרות כנגדה:
