טז. פה עירנו יע"א מנהגם לומר כל הקדישים שבתפילה וגם קדיש ברכו שאחר ישתבח, האנשים שאומרים קדיש בעד המתים שלהם, וכמה צער יש בזה על קלקולים המתהוים מדבר זה, כי יש בהם בורים ועמי ארצות הרבה, אשר אין מבינים להוציא ידי חובה את הציבור, ועוד ממהרים הרבה בקריאת הקדיש ומדלגים תיבות ממש, מה אענה ומה אומר על קלקולים המתהוים מדבר זה שלא נתנו להכתב, ותהילות לא-ל קודם כמה שנים עשיתי מנהג חדש פה עירנו, שבשבת ויו"ט אומר החזן את קדיש ברכו, כי מקדמת דנא המנהג היה לומר החזן את קדיש זה רק בר"ה וביוה"כ, ותהילות לא-ל נתיישב המנהג הזה בשבתות וימים טובים, ואף על פי שהקהל היה קשה עליהם הדבר הזה בלבבם, כי חושבים באמירתם הקדיש הזה מחיים את המתים, עכ"ז שתקו וקבלו את הדבר הזה בעזה"י והוייא הצלה פורתא, אבל בקדיש ברכו שבחול לא שיניתי כלום ונשארו עד עתה אומרים זה הקדיש אותם שאומרים הקדישים על המתים שלהם בתוך שנתם ושבוע יארצייט:
והנה מזדמן שאלו האומרים קדיש זה עודם בתוך הזמירות, והש"ץ סיים ברכת ישתבח והוא והציבור, ואלו עומדים לומר קדיש ברכו, ובדבר זה הארכתי הרבה בסה"ק רב פעלים ושם העלתי בס"ד כיוון דקדיש זה הוא נתקן לצורך תפילת הציבור שצריך להם הקדיש אחר שגמרו תפלת היצירה שהם הזמירות, וזה האומר קדיש כבר הוא עומד בתוך הזמירות והוא אומר בעד הציבור במקום הש"ץ, אין לנו למחות ביד אלו האומרים קדיש זה בהיותם בתוך הזמירות שעדיין לא גמרו, ומשום הפסק ג"כ העלתי שם דאין חשש, ואף על פי שכתבתי שלא למחות, מכל מקום ודאי המדקדקים לא נכון להם לעשות כן ולא יאמרו קדיש זה אא"כ הם ג"כ גמרו ישתבח:
