ו. אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל תפילת העמידה, בין מלפניו בין מלאחוריו בין מן הצדדים, וחוץ לד' אמות – מותר. ויש אומרים שלפניו אסור כמלא עיניו, והמנהג כסברא ראשונה. אמנם אם היושב עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, הן בפרשת התמיד והקטורת ואפילו פרק איזהו מקומן הן בזמירות הן בק"ש וברכותיה, מותר לו לישב, ואף על פי שיש מחמירין בעוסק בקרבנות, ועוד יש מחמירין גם בעוסק בזמירות, יש לסמוך בזה על המקילין ושרי גם בעוסק בקרבנות, אבל אם עוסק בתורה לאו, ובשעת הדחק וצורך גדול יש לסמוך גם על המתירין בעוסק בד"ת. לכך אם אין לו מקום לישב חוץ לד' אמות, או שהוא חולה ואינו יכול לעמוד להתרחק חוץ לד"א מחמת חולשה או סיבה אחרת הכרחית, יש להתיר לעסוק בתורה שלא יהיה יושב ודומם אלא יעסוק בתורה או יקרא מזמורים עד שיסיים זה תפלתו:
ואפילו אם זה היושב כבר היה יושב, והמתפלל בא בגבולו, ג"כ צריך לקום, אבל אם היה יושב במקום שאינו מיוחד לתפלה, ובא זה בגבולו להתפלל, אין צריך לקום משורת הדין, ורק יש בזה מדת חסידות לקום. והנה פה עירנו מזדמן שבאים הקהל בשעת מנחה לבית הכלה כדי לעמוד בשבע ברכות שמברכים שם בשעת החופה, ויש בני אדם שמתפללין בבית הכנסת ובאים שם ומוצאין הקהל שבאו לבית הכלה מתפללין תפלת העמידה שם, ואין מקום להתרחק ומוכרח שישבו בצידם סמוך להם ממש, ואם יעמוד ולא ישב חושש ליוהרא או סבה אחרת שמוכרח לישב, הנה זה יש לו תקנה ללמוד בלחש פתיחת אליהו זכור לטוב או איזה מזמורים בע"פ ולא יהיה יושב ודומם:
