ו. הימים שאין אומרים בהם ודוי וי"ג מדות ונפ"א בודאי הזווגים נעשים למעלה, אך נעשים מאליהם בזכות קדושת הימים ההם, כך מרגלא בפומיהו דרבנן המקובלים ז"ל ושמעתי אומרים שמנהג החסידים לכוין כ"ז במחשבה בלבד, כי כן דרכן לכוין במחשבה כל מצות שנדחין מחמת שבת כגון תקיעת שופר ונטילת לולב, ואם תאמר הימים שהם חול גמור שלא אמרו בהם ודוי ונפ"א מחמת דהיה חתן או מילה בבית הכנסת איך יהיו נעשים שלימות הזווגים למעלה בתפלת הציבור שהתפללו באותה בית הכנסת, התשובה לזה דתפלת אותם הציבור נשלמת מתפלת ציבור אחר שעשו ודוי ונפ"א, יען כי לבסוף נכללים כל התפילות של כל הקהלות זע"ז ועולים יחד. ובסה"ק מקבציאל עשיתי חזוק לטעם זה מ"ש מהרח"ו ז"ל בשער הכונות בדרוש הס"ת וז"ל, זמן הרבה התפלל מורי ז"ל בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרות בו בין בחול בין בשבת עכ"ל, ואיך תהיה תפלתו של רבינו נר ישראל חסרה ח"ו מן האורות סוד פתיחת ההיכל וס"ת וקריאת ס"ת, אלא מוכרח לומר שסמך בזה על שאר קהילות שמוציאין ס"ת באותם הימים, דמה שעושין בשאר קהילות יועיל גם לקהלה שלו כי הכל נכלל יחד, ועד"ז אני אומר דהמתפלל עם הציבור והאריך בתפלתו ולא שמע החזרה, שגם תפלתו תהיה שלימה בסוד החזרה, מאחר שנכללת עם תפלת אותם הציבור והא יפה מהך מאחר שבאמת הוא מתפלל עמהם ביחד:
ודע כי בסה"ק מקבציאל הבאתי דברי הרב אל"י בשפת אמת דף ק"ב ע"ד בשאלה שנשאל הרב החסיד זמירת הארץ על ימים שאין בהם נפ"א מכח מנהג, כמו ימים אחר פסח ואחר סוכות וכן ימי מילה וחתן וכיוצא, דמניעת נפ"א בהם לא נזכר בדברי חז"ל, וכתב הירא את דבר ה' והבא בסוד ה' צריך שיאמר ויעבור ונפ"א בינו לבין עצמו וכו' ע"ש, ואנא עבדא פקפקתי בדבריו, וגם מה שהוכיח מן ר"ח פקפקתי עליו בזה, וגם על סברת הרב אל"י שחידש מעצמו לכוין בברכת שים שלום פקפקתי, ורק עמ"ש לכוין במחשבה הודיתי ותבא עליו ברכה. וכתב לי ידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו שמצא מפי הרב החסיד היר"א ז"ל וז"ל מנהג קדום בבית אל יכב"ץ לכוין כל הכונות בלב בין החזרה לקדיש ע"כ:
