א. מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת. ועיקר המצוה שישאר שם להתפלל שם, ולא כאותם שיהיו מעשרה ראשונים בבית הכנסת ואחר כך הולכים להתפלל בבית הכנסת אחר, ששם אינם מעשרה הראשונים. וכשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים בשחרית, כן מצוה גם כן במנחה ומעריב. וכל המקדים יותר, הוא קרוב אל הקדושה יותר, ושכרו יותר. וכשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים כך מצוה להתעכב עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת, וכ"ש שצריך להזהר שלא יצא ראשון מעשרה האחרונים, שהראשון לעשרה האחרונים כשיצא מבית הכנסת הוא העיקר הגורם סילוק אור השכינה מבית הכנסת.
ב. מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, אך יעשה באופן שלא ילעיגו עליו הרואים אותו, אלא ילך כאיש מהיר במלאכתו. ואמרו חז"ל על הפסוק 'מלך אסור ברהטים', שהשכינה קשורה עם ישראל בגלות בשביל שני ריצות שרץ אברהם אבינו ע"ה בשביל מצוה, דכתיב 'וימהר אברהם האהלה אל שרה', 'ואל הבקר רץ אברהם'. ואמרו גם כן בזוהר הקדוש, כשישראל רצים לדבר מצוה, כנגד זה רצים מלאכי סנגוריא ומקדמים ללמד זכות על ישראל. אמנם לא ירוץ אלא עד פתח בית הכנסת, אבל בבית הכנסת עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה ויראה, כי היכל מלך הכבוד היא.
