ט. טעה או נאנס ולא התפלל, יש לו תשלומין. אך לא תקנו תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה התפלה, אבל תפלות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין. לפיכך, טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים. וכל טעות שצריך לחזור בעבורו, חייב להשלים בתפלה הסמוכה. כגון שהזכיר גשם וברך עלינו בזמן הקיץ, וכן טעות דראש חדש, וכיוצא בזה. ואפילו בשבת שיש תפלת מוסף, עם כל זה תפלת המנחה נחשבת תפלה הסמוכה לשחרית, מפני ששניהם במקום התמידין, אבל מוסף הוא קרבן אחר, לכן תשלומין של שחרית הוא במנחה תמיד, ואפילו בשבת ויו"ט. וכשעושה תשלומין לשחרית במנחה, יתפלל הראשונה מנחה והשניה לתשלומין, ואם היפך בכונתו, לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור להתפלל אותה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תשלומין. סימן לדבר, בעה"ב ואורח נכנסים לבית, מי נכנס תחלה, בעה"ב נכנס תחלה:
טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים. טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים, דהיינו לאחר שאמר ק"ש ותפלת י"ח, יאמר אשרי ואח"כ יתפלל תשלומי ערבית, אבל אחר מנחה אין לומר אשרי ע"פ הסוד בתורת חיוב בתקוני התפלות. לכך אם משלים שחרית אחר מנחה או מנחה אחר ערבית, לא יאמר אשרי בנתיים, רק ישהה כדי הלוך ד' אמות וכנזכר באחרונים:
