ח. כל כהן ירא שמים ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקומות המכוסים בגופו, שאם נגע – יש ספק שצריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לברכת כהנים. ויש אומרים דבעינן מים טהורים שלא נשתנו מברייתן, ובעינן נמי כח גברא כדין נט"י, ודע שצריך שיהיה תכף לנטילה ברכה, על כן יזהר היכא דאפשר לו שלא ישהה כדי הילוך כ"ב אמה בין נטילה לברכת כהנים:
ט. כשיתחיל ש"ץ "רצה", כל כהן שבבית הכנסת יעקר ממקומו לעלות לדוכן, ואפילו כהן שהוא בלא"ה עומד בהיכל שנושא בו כפיו, עכ"ז צריך לעקור רגליו ברצה, ואם לא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ רצה, לא יעלה לדוכן, ואם עקר רגליו אחר שסיים ש"ץ רצה, אפילו אם עלה, ירד. ועקירה מביתו כדי לבא לבית הכנסת לא חשיבה עקירה לענין ב"כ, ולכן אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה, לא יעלה לדוכן רק אם היתה העקירה מביתו אדעתא דהכי לעלות לדוכן, אז יוכל לעלות אפילו אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה. וכתבתי בתשובה בסה"ק רב פעלים דסיום רצה הוא כשיאמר המחזיר שכינתו לציון, כי עד כאן נקראת ברכת עבודה, אבל מן מודים וכו' זו היא ברכת הודאה:
