כא. כהן הקורא ק"ש והרגיש דהש"ץ מוכן להגיע לברכת כהנים, ימהר לסיים הק"ש שיקרא בה גם בדרך הלוכו לעלות כדי שיסיים אותה קודם שיתחיל לברך. ואם הרגיש בזה בעודו בברכות ק"ש, ימתין בין הפרקים ולא יתחיל בק"ש עד שיברך ברכת כהנים. ואם לא הרגיש אלא עד שהתחיל ש"ץ ברצה והוא כבר התחיל לק"ש והוא כבד פה שא"א למהר לסיים הק"ש קודם שיברך, הנה זה יעקור רגליו בעבודה ויסיים הפרשה שהוא עומד בה ויברך ב"כ בין הפרקים של ק"ש, ואחר ב"כ יסיים הק"ש. אבל אם לא הרגיש בעבודה ולא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ ברכת עבודה, אינו עולה לדוכן לברך, וכמ"ש לעיל דכל שלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה לדוכן, וכאשר העליתי כל זה בסה"ק רב פעלים בס"ד:
ואם הכהן עומד בתפלה, כתבתי שם בסה"ק רב פעלים דאפילו לסברת המג"א ודעמיה דס"ל פוסק, זה אינו אלא א"כ אמרו לו לעלות, וצריך שיאמרו לו כשאומר הש"ץ רצה, אך באמת יש חולקים על המג"א וס"ל דאינו פוסק אם עומד בתפלה כדין קדיש וקדושה, ואפילו לסברת הסוברים דאם הכהן המתפלל סיים ולך נאה להודות הנה זה נושא כפיו שם, עכ"ז כיון דלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה, ובודאי דלא עקר רגליו כיון דהיה עסוק בתפלתו, ובודאי דלא יאמרו לו לעלות כיון דרואין אותו עוסק בתפלה, וכיון דלא א"ל לעלות אז גם לסברת הרב מהר"ם מינץ ז"ל סי' י"ב לא ישא כפיו:
