יד. מותר לברך על תפילין שאולים, מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חבירו. אבל אסור לברך על תפילין גזולים, שהרי זו מצוה הבאה בעבירה, ועל זה נאמר 'ובוצע בירך נאץ ה". על כן, לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת בעלים, דשואל שלא מדעת – גזלן הוא. ובשעת הדחק, שאינו יכול ללבשם מדעת הבעלים, כגון שאינם מצויים לפניו, ואם ימתין – יעבור הזמן, אז יש לסמוך על נדבת לבם של ישראל, שנח להם שתיעשה מצוה בממונם. וטוב שאחר כך יגיד זאת לבעלים, ויבקש מהם רצון על מה שעשה למפרע, אם אפשר לו למצוא אותם.
טו. סדר הנחת תפילין כך הוא, תחלה יקשור תפילין של יד בזרוע השמאלי על הקיבורת, שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תפילין של יד בהצנע, ויש סוד בדבר. על כן, אפילו יושב לבדו, ואפילו בבית אפל, גם כן יכסה את הזרוע בטלית, וסימן לדבר 'כי יד על כס'. ומהריק"ש ז"ל אמר על כך את הפסוק 'והיה לך לאות על ידך', לך לאות, ולא לאחרים. ולא יעשה כריכה בקבורת, אלא אחר שיהדק היטב יקשור היו"ד ברצועה עם התפילין, ואף על פי שבין כך היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית, משום שאין להפריד התיתורא לעולם, כמובא בזוהר, עם כל זה יש סוד בדבר לקשור היו"ד ברצועה. ואחרי שקשר היו"ד ימשוך הרצועה לזרוע, ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד אחד של הזרוע, אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל כריכות. והוא הדין מה שנמשכת בסוף הזרוע כדי להביאה לכף היד, אין זה בכלל הכריכות, לכך יכרוך ז' כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות יעמוד ויניח תפילין של ראש בעמידה, כי אין להניח תפילין של ראש אלא רק אחר שבע הכריכות.
