הוא מה שאמר שלמה (משלי ב ד) "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'", אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת ה'. הרי לך, שלהבין היראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים. האם די איפוא במה שמלומד לנו מאבותינו, ובמה שמפורסם אצל כל בן דעת דרך כלל?! או, הנמצא זמן לכל שאר חלקי העיון, ולעיון הזה לא יהיה זמן?! למה לא יקבע אדם לעצמו עתים לפחות להסתכלות הזה אם מוכרח הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים.
והנה הכתוב אומר (איוב כח, כח) "הן יראת ה' היא חכמה", ואמרו רבותינו ז"ל (שבת לא): "הן" – אחת, שכן בלשון יווני קורין ל"אחת" הן. הרי שהיראה היא חכמה, והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון. אך האמת היא, כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם.
