חלק שלישי / פרק שני
בענין הפעולה בשמות ובכישוף
ואולם, לשורש הראשון, שהוא הזכרת שמו יתברך, להמשך ממנו ההשפעה, ודאי שיצטרך הקורבה אליו יתברך, והדביקות בו, וכל מה שירבה הענין הזה, יצלח הדבר ביד העושה אותו. וכל מה שימעט, יתקשה עליו השגת התכלית. ולשורש השני אין תנאי זה מצטרך, אף על פי שלא יניח מהיותו עוזר לו, אם ימצא, כי הנה אחרי שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם, הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים, שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו, אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי.
אכן, הדבר ברור, שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך, ועל דבר זה אמרו חז"ל 'ודאשתמש בתגא, חלף'. ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו יתברך ודבקים בו, שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו יתברך, ועשיית רצונו באיזה צד שיהיה. וזולת זה, אף על פי שלא תימנע הפעולה למשתמש, אם ישמור דרכי השימוש כראוי, עונש יענש על זדונו. וכבר אמרתי, שעל כל פנים אין הדבר מוחלט, אלא מוגבל בגבולות מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות. וגם באותו הגבול עצמו – גזרתו יתברך תמנע התולדה, כל זמן שירצה, כשתגזור חכמתו היות המניעה ראויה ונאותה.
