חלק שלישי / פרק רביעי
במקרי הנבואה
ו. וממה שיגיע לנביאים הוא היותם משתלחים בשליחות ממנו יתברך, והיינו כי לא זה הוא עצם הנבואה, ואינו מוכרח כלל בנביא, שישתלח לאחרים, אבל עצם הנבואה – כבר בארנוהו – שהוא התדבק בו יתברך, והיגלות יתברך אליו, ויתלוו לזה הידיעות וההשכלות שיתלוו, ומן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים הוא השתלחם לאחרים. וכבר אפשר שיגיע זה אל נביא מובהק ובקי מאד בדרכי הנבואה ויודעם על בורים, ואפשר שיגיע אל מי שלא יהיה כל כך בקי ומלומד בזה. ומצד זה אפשר שיקרו טעויות לנביאים, לא במה שיתנבאו [שבזה לא תיתכן טעות], אלא במה שיעשו הם מדעתם, ולא ישלימו מה שראוי בשליחותם, וייענשו. וכמעשה הנביא שנשלח אל ירבעם, שעבר על דברי עצמו, ונמשך לו מהיותו בלתי מדקדק בדרכי הנבואה, וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה על זה בש"ס.
