חלק שלישי / פרק רביעי
במקרי הנבואה
ז. והנה, עוד אפשר לנביא מן הנביאים, שישיג ענין אמיתי בנבואתו, אך לא ישיג כל הענינים האמיתיים שנכללו בה. דרך משל: נבואתו של יונה בן אמיתי, שנאמר לו 'ונינוה נהפכת', ונכללו בדיבור הזה שתי הבנות אמיתיות, אחת, העונש שהיה מעותד להם כפי חטאם. והשנית, מה שהיה צפוי לפניו יתברך שיקרה בהם, דהיינו שייהפכו מרעה לטובה. ואולם, אילו לא היה נכלל באמת בדיבור אלא ענין העונש לבדו, כשהיה הקדוש ברוך הוא שב ונחם על הרעה, היה מגלה הדבר לנביאים, ובפרט ליונה, שהיתה מתחדשת עליהם גזירה זולת הראשונה. אמנם בהיות שכלל הקדוש ברוך הוא בדיבור האחד את שתי ההבנות, לא הוצרך חידוש גזירה עליהם, אלא שנתקיים הדיבור בהבנה השניה, ולא בראשונה. אכן, יונה לא השיג בתחילה אלא ההבנה הראשונה, ולא השניה, והוא מה שאמרו חז"ל, 'יונה איהו דלא אבחין'.
