חלק רביעי – בעבודת בוראינו
פרק שני – בתלמוד תורה
א. הנה תלמוד תורה הוא ענין מוכרח, לפי שזולתו אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה, איך יעשהו?! אמנם, זולת כל זה, יש בתלמוד תכלית גדול לשלימותו של האדם. וכבר הזכרנו הענין בקצרה בחלק ראשון פרק רביעי, אמנם עתה נאריך בו יותר.
ב. בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך, והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם, קשר הבורא יתברך שמו את השפעתו זאת בענין נברא ממנו יתברך לתכלית זה, והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות, בהגיון ובהשכלה. וזה, מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדון ברוך הוא כלל מילות ומאמרים, שהם כלל חמשה חומשי תורה, ואחריהם במדרגה נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן שכשידוברו הדיבורים ההם תימשך ההשפעה הזאת למדבר אותם, ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו, וכמו שזכרנו לפנים בסיעתא דשמיא. וכן בהשכלת מה שנכלל בדיבורים ההם לפי דרכיהם האמיתיים, תימשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם.
