חלק רביעי – בעבודת בוראינו
פרק שביעי – העבודה הזמנית
ו. ואולם, מלבד הקידוש הזה, הנשער במדרגותיו כפי מדרגת קדושת הימים, יש עוד ענינים פרטיים, מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי עניינו, ושורש כולם הוא סדר שסידרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר עלינו אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקיבלו.
והנה, על פי זה נצטוינו בחג הפסח בכל הענינים שנצטוינו, זכר ליציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו, וכמו שזכרנו למעלה, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם הענינים כולם. ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לענין ענני הכבוד – אף על פי שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמו שכתוב "כי בסוכות הושבתי", וכן חנוכה, וכן פורים. ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית [שהם ימים טובים קצת, שהיו אסורים בהספד ותענית מפני דברים טובים שאירעו באותם ימים], אלא שנתבטלו הימים שבמגילת תענית, מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מלעשות זכר להם להתעוררות אור המאיר. ועתה נבאר המצוות האלה בפני עצמן.
