חלק רביעי – בעבודת בוראינו
פרק תשיעי – העבודה המקרית, והברכות
ב. והנה על דרך זה יוסד ענין הברכות שתקנו חז"ל על כל עניני העולם והנאותיו, ושורש לכולן – ברכת המזון, שנצטוינו בה בתורה. וענין זה הוא, כי הנה כבר ביארנו שכל הענינים הנמצאים וחקוקים בטבע, הנה הם כולם פרטים מכוונים אל תכלית הכללי, ותכלית זו היא הגעת המציאות כולה אל השלימות, וחלקם בדבר הזה הוא כפי המדרגה אשר הם בה באמיתת מציאותם, ואולם האדם הנמשך אחר חוקות טבעו, ופועל הפעולות כפי מה שהוחק לו, יש לו להתכוון תמיד לעבודת בוראו, ולמה שיוצא מן הפעולות ההן תועלת ועזר אל השגת התכלית הזה, יהיה באיזה דרך שיהיה, כפי מה שסודרו הדברים באמת, פירוש, כי כבר יהיו ענינים משמשים לדבר הזה מיד, ויהיו דברים שישמשו למשמשים אחרים, עד שאחר גלגול גדול של ענינים רבים הנמשכים זה אחר זה, יגיעו אליו. ואולם, יהיו הדברים באיזו מדרגה שיהיו, הנה ראוי שלא ינטלו אלא לכוונה זו, למה שמגיע מהם אפילו אחר עשר מדרגות, עזר אל השגת התכלית, ולא לכוונה אחרת, דהיינו כוונת התאוות, והנטיה החומרית אל המותרות, וישמרו כולם בגבולים שחקקה להם התורה האלוקית, ואז יהיו כולם באמת עוזרים לדבר הזה, וייחשבו כולם תנאי עבודה.
והנה לימדתנו התורה שאחר שנהנינו במאכלינו ושתייתנו נודה לפניו יתברך, ונברך שמו, ונחזיר הדבר אל התכלית האמיתי שלו, שהוא העזר אל התכלית הכללי שזכרנו, עד שנמצא בכולם מתגדל כבודו יתברך, במה שחפצו נעשה, ועצתו מתקיימת, וזה כלל ענין ברכת המזון, וכן כל שאר ברכות הנהנין שלאחר ההנאה.
