חומת הדת / פרק י'
כפי שהתבאר, אפילו אילו היתה התורה בשמים, היינו צריכים לחפש אחרי דרכים – אפילו ניסיות – כדי להורידה אלינו. והטעם לחשיבות הגדולה של התורה, כי באמת כל זמן שהאדם חי בעולם הזה, צריך הוא לזכור ש'לא לעולם חוסן', ובודאי בסוף יכלו כוחותיו וייבש גופו וישוב לאדמתו, ונמצא שכל עמלו ויגיעו יהיו לריק. ומצוי גם שאפילו אותם שנים שחי בהם – לא היו שנים טובות, אלא סבל צער ומכאובים, ואם כן לא היתה לו שום תועלת מחייו. ולכן מוכרח האדם לחפש אחר דרכים שמאותו זמן קצר שהוא חי בעולם הזה תצמח לו נטיעה גדולה לעולם הבא, ודבר זה נעשה על ידי אור התורה, שבזכות לימודה וקיומה יחיה הקב"ה לעתיד לבוא את גופו, ויקום לתחיה ויחיה חיי עולם. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק 'כי טל אורות טלך', שרק מי שיש בידו אור תורה, אור התורה מחייהו לעתיד לבוא. ואפילו עמי הארץ וכדומה שאינם עוסקים בתורה, זוכים לעמוד לעתיד לבוא בזכות תמיכתם בתורה, כגון שהשיא האדם בתו לתלמיד חכם, או שההנה תלמיד חכם מנכסיו.
