ליקוטי אמרים / פרק ד'
משל למה הדבר דומה, לקבוצת אנשים שנסעו ליריד, והיו שם כמה שבועות, וכשחזרו משם סיפרו כולם על מעשיהם, וכל אחד פירט כיצד מכר או קנה והרויח סכומים גדולים, והיה ביניהם אחד שלא הרויח כלום ביריד, והתחילו הכל להתלוצץ עליו וללעוג לו על כך שנסע עני וחזר עני ולא הרויח כלום, אך הוא התחיל לתרץ עצמו ולהסביר מדוע לא הרויח, ואף שהתקבלו התירוצים על ליבם ולא התלוצצו ממנו, אך סוף סוף נשאר עני כשהיה, ולא הרויח כלום בתירוציו.
כן הדבר עם האדם, היורד לעולם הזה לזמן קצוב כדי לקבץ תורה ומעשים טובים שיהיו לו לנצח נצחים, ומוטל עליו להזהר שלא לאבד אפילו יום אחד לבטלה, וכל אדם יכול להרויח, ואפילו אם אינו מוכשר כל כך הרי יכול הוא ללמוד דברים פשוטים, כמו משניות והלכות, שגם על ידם ירויח הרבה ולא יגיע ריקם ליום הדין, וכשיגיע לבית דין של מעלה ויתבעוהו על כך שלא עסק בתורה כראוי, יתחיל לתרץ תירוצים ולהסביר מדוע לא עסק בתורה, וגם אם יתקבלו תירוציו ולא יענישוהו, אבל סוף סוף ישאר ריק כשהיה, ובמה יזכה להיות צרור בצרור החיים.
