שם עולם / פרק ט'
חז"ל הפליגו מאד במעלתם של אנשים הסובלים יסורים ומקבלים אותם בלב שלם, ומתחזקים שלא לבטל מחמתם את עבודת ה', ועליהם דרשו את הפסוק 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', כלומר, שהנהגתם הטובה היא מאהבה שלימה לקדוש ברוך הוא, ולכן אינם מניחים את דרכיהם הטובים בעת צרתם, ואדרבה, שמחים ביסורים, ביודעם כי גם זה מטוב ה'. ולכן, אף שבעולם הזה אין הם חשובים כל כך אצל בני האדם, אבל לעתיד לבא יהיה כבודם גלוי וניכר לעיני הכל, שהם מהכת של אוהבי ה' באמת, שיבהיק הקב"ה את פניהם כאור השמש בעצם תוקפו.
