שם עולם / פרק י
עוד יש ללמוד מלשון הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', כי לפעמים יש לאדם זמן פנוי במשך היום שיכול הוא ללמוד בו תורה, ובבית אינו יכול לעשות כן מחמת הילדים הקטנים המפריעים וכדומה, ומתבייש הוא ללכת לבית המדרש שלא ילעגו עליו, ולכן נשאר הוא בביתו ואינו לומד כראוי. אך באמת אין זו הדרך הראויה, כי כבר נפסק בשלחן ערוך 'ולא יבוש מבני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה', ועוד, הרי התורה קראה לנו 'עבדים', שנאמר 'כי לי בני ישראל עבדים', וכמו שהעבד אינו מתבייש להודיע שהוא עבד המלך, ואדרבה מתגאה הוא בכך, כך האיש היהודי צריך להתגאות בכך שהוא עבדו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובכך שהוא עושה רצונו, ולא יתבייש בכך. ודבר זה יש ללמוד מלשון הפסוק, כי דוד המלך ע"ה בודאי היו לו כמה היכלות בביתו שיכל לעסוק בהם בתורה, ואף על פי כן אמר 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי', שהלך לעסוק בתורה בבית המדרש דוקא, כי באמת שם יש הצלחה גדולה יותר, וכמו שאמרו חז"ל, כל הלומד בבית המדרש, לא במהרה הוא שוכח.
