שם עולם / השמטה, פרק יג
חייו של האדם בעולם הזה משולים ל'זריעה', כמו שנאמר 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו', כי במעשיו בעולם הזה זורע האדם את מעשיו הטובים, ומקבל את שכרם לעתיד לבוא. ואם כן, איפוא, יתבונן האדם במעשיו, וכי אדם שיש לו שדה גדולה היכולה לגדל כמות גדולה של תבואה, יסתפק במעט גרגרי תבואה שזורע?! הרי ייחשב לחסר דעה בעיני הכל, ובסופו של דבר גם הוא עצמו יכיר בסכלות מעשיו ויצטער על כך מאד. וכן הוא בענין חיי האדם, כי הקב"ה נתן לאדם זמן קצוב לימי חייו, לפי ערך התיקון שצריך אותו אדם לעשות, בלימוד התורה ובקיום המצוות. ואם האדם מתעצל מלנצל את כל זמנו, ולוקח עבור נפשו רק זמן מועט של לימוד תורה ומשליך בכל יום כמה שעות לבטלה, הרי כשתגיע עת הקצירה, והיינו כשתשוב נפשו אל האלוקים, יתבייש מאד ממעשיו. ואם יתבונן האדם בכל זה בעודו בכוחו ובבריאותו, אשריו וטוב לו.
