צריך האדם לזכור תמיד, שהוא בא לעולם הזה לזמן קצוב, בשביל התורה והמצוות, ועתיד הוא לחזור לעולם העליון ולקבל שכרו. ואמנם היצר מפתה את האדם בצעירותו לומר לו שעוד יש לו שנים רבות לחיות, ובאמת זו טעות גמורה, כי כל יום ויום ניתן לאדם לתכלית מסוימת שעליו להשלים באותו היום, ואינו יכול לפטור עצמו מחובותיו של יום זה על ידי מה שיעשה ביום אחר. והרי האדם כמו גר הבא לגור בארץ רחוקה לזמן מסוים, שצריך לחוס על כל יום ויום שלא ילך לבטלה.
תפריט
תפריט
רביעי
כ"ד שבט התשפ"ו
