חפץ חיים / פתיחה, עשין, יב
צריך האדם להזהר שלא להמשך אחר העיסוק בצרכי פרנסתו יותר מההכרח, ולא יניח ליצר להטעות אותו בזה, כי היצר יאמר לו שהכל הוא הכרח. ועל האדם להתבונן, כי אפילו בהנהגות האדם עם חבריו, ככל שחבירו יעניק לו יותר ויסייע לו יותר, כך ירגיש יותר הכרת הטוב אליו, ויותר יכניע עצמו אליו, ואם הוא שכיר ובעל הבית נוטה אליו חסדו, בודאי יזדרז יותר ויותר במלאכתו. ומאידך, בעבודת מלכו של עולם, שכולנו שכיריו ומשועבדים לו, הנהגת האדם הפוכה, כי ככל שישפיע עליו ה' יותר שפע פרנסה ועושר כך יסיתנו היצר לומר לו שזקוק הוא לדירה נאה יותר, ובגדים מפוארים יותר, ומבטל את קביעותו בלימוד התורה כדי להרחיב את מסחרו, וקונה עסקים נוספים, ומעסיק עובדים רבים, עד שמתרבות טרדותיו לאין שיעור, עד שלבסוף אינו מוצא פנאי אפילו להתפלל תפילה בציבור. ובעוד בעניני העולם הזה יסיתנו היצר להתנהג כחשובי העשירים, בעניני העולם הבא יסיתנו היצר להיות 'מסתפק במועט' ולנהוג כעניי העניים, עד שלעתיד לבוא לא יוכל להראות פניו לרוב דלותו בקנינים הנצחיים שהם תורה ומעשים טובים. ולכן יתבונן האדם היטב, בעין אמיתית, מה הוא ההכרח הנצרך לפרנסתו, ואת השאר יחרים.
