א-ט. מלך כוזר קרא לפילוסוף שישמיע לו את עיקרי דעתו, ולא ישרו דבריו בעיניו. וקרא לחכם מחכמי הנוצרים, וחכם מחכמי הישמעאלים, ושניהם אמרו לו את עיקרי דתם, ואמרו לו שדתם מבוססת על האמור בתורת משה, וכל הניסים המתוארים בתורה מוכיחים את קיומו של ה', אלא שלאחר מכן – לפי דבריהם – בחר ה' בהם להיות ממשיכי הדת האמיתית.
י. הכוזרי: רואה אני, שאני נאלץ לשאול את היהודים על דתם, באשר הם שארית בני ישראל, כי אני רואה שהם המשמשים עדות והוכחה נאמנה לכל הדתות כי יש לבורא תורה בארץ. ואחר כך קרא חכם מחכמי היהודים, ושאלו על אמונתו.
יא. החבר: אנו מאמינים באלוהי אברהם ויצחק ויעקב, המוציא את בני ישראל ממצרים במסות ובאותות ומופתים, המכלכלם במדבר, ומנחילם את ארץ כנען, לאחר שהעבירם את הים והירדן במופתים גדולים. הוא שלח את משה, ונתן תורה על ידו, ולאחר מכן אלפי נביאים אחריו מזהירים את העם לקיים את תורתו. מבטיחים גמול טוב לשומרה, ועונש קשה לממרה אותה. כללו של דבר, אנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה. ואמנם פרטי דיני התורה והמצוה רבים, [וכאן הזכרתי רק את שורש האמונה].
