כא. החבר: ואם היו באים אליך שלוחי המלך, ומביאים מתנות הודיות שאין לך ספק שאינם נמצאים אלא בהודו בארמונות המלכים, ומצורף למתנות תעודה מפורסמת שהמתנה נשלחה מהמלך, ובין המתנות תרופות המרפאות אותך ממחלתך, ושומרות על בריאותך, וסמי מות שאתה יוצא עמם למלחמה על שונאיך ואויביך הנלחמים בך וממיתם מבלי להשתמש בנשק, האם היה די בכל אלה כדי לחייב לציית לבקשת המלך ופקודותיו.
כב. הכוזרי: כן. והייתי בא לפתרון הספק הראשון שהסתפקתי, אם יש להודים מלך או לא. והייתי מאמין בכך כי השמועה שהגיעה אלי בדבר מלכותו היא אמת.
כג. החבר: ואם ישאלך השואל באיזה תואר תתאר אותו?
כד. הכוזרי: בתארים אשר נוכחתי בעיני במציאותם. ואצרף אליהם את מה שהסתפקתי אודות מעלות המלך, והתבררו לי אף הם על ידי מתנותיו.
כה. החבר: אף אתה, כששאלתני על אמונתי, עניתי לך בדרך של תאור הבורא בתארים שמציאותם הוכחה במראית העין [כדוגמת מתנות מלך הודו], וכן משה רבינו כשפתח לדבר לפני פרעה, לא אמר לו 'אלוהי השמים והארץ שלחני אליך', או 'בוראי ובוראך ציוני לומר כך וכך', אלא אמר 'אלוהי העברים שלחני אליך', ואלוהי העברים, הם אלוהי אברהם יצחק ויעקב, וכל זה מפני שהיה אברהם מפורסם בין האומות, וזכו האבות לנבואה והשגחת ה', והנהגתו עשתה עמם נפלאות. וכן במעמד הר סיני פתח אלוהים דבריו אל עם ישראל "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר לישראל אני בורא העולם ובוראכם. וכן פתחתי לך, מלך כוזר, כששאלתני על אמונתי, השבתיך על האמונה שאני חייב בה, והתחייבנו בה כל האומה הישראלית, אשר התבררה להם מציאות ה' במראה עיניהם במעמד הר סיני, ומשם ממשיכה המסורת שנמסרה מדור דור, והיא בבחינה מראית העין לדורות הבאים.
