משנה ג: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח), כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מְלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא), וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה':
משנה ג: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה בני אדם שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, והרי הם נחשבים כחבורה אחת, שהרי הם מזמנים יחד, וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, הרי זו פריקת עול תורה מעליהם, והרי הם כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים – מקרבנות של עבודה זרה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) 'כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה [-כינוי לעבודה זרה] בְּלִי מָקוֹם' – כיון שלא הזכירו על השולחן את שם המקום ברוך הוא על השולחן. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, והיינו כמו הכהנים האוכלים קרבנות בבית המקדש, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) 'וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה", כלומר, מיד כשהאדם מדבר בדברי תורה, הרי שולחנו נחשב כשולחן העומד לפני ה'.
