משנה יז: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
משנה יז: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ – אדם שלא למד תורה, אינו יודע לנהוג כראוי עם הבריות, ואין משאו ומתנו בנחת עמם. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה – מי שאינו נוהג כראוי עם בני אדם, סופו שתורתו משתכחת ממנו. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה, כי אין יראה שלימה ללא חכמה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה, שאם אינו ירא שמים אף החכמה לא תתקיים בידו, אלא יקוץ בה ויניחנה. אִם אֵין בִּינָה, להבין דבר מתוך דבר, אֵין דָּעַת – הרי זו ראיה שאף הידיעות הראשוניות אינן ברורות, שאם כן היה לו להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין דַּעַת, שאינו יודע את הידיעות הראשוניות, אֵין בִּינָה – ודאי לא יוכל להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין קֶמַח – אין פרנסה, אֵין תּוֹרָה, שלא יוכל האדם לעסוק בתורה כשאין לו מזון לאכול. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח – אם אין האדם לומד תורה, סופו שלא תהא לו פרנסה, שהרי כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, שאינו מקיים את כל ההלכות שהוא יודע, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) 'וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה [-כעץ בודד הנמצא במישור, שאין שם מים ולכן אין שורשיו עמוקים, וכיון שהוא בודד אין לו מחסה מהרוח], וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר [-יונח במדבר כעץ יבש, לאחר שהרוח עוקרתו], אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב' [-כיון שעמד במקום שאין בו מושב ואחיזה לשורשיו]. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, שמקיים את המצוות אף שאינו מבין את טעמיהם, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי'.
