משנה ב: בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:
משנה ב: בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, שכך היא דרך העולם, שלאחר שעשה האדם מצוה אחת, נמשך הוא לעשות מצוה נוספת, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, כי אחר שעבר אדם עבירה, קשה לו לפרוש וממשיך לחטוא. ועוד, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה – מן השמיים מסייעים לו לקיים מצוות נוספות, וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה – העונש על העבירה הוא שהקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ומניחו ביד טבעו הרע, הגורם לו לחטוא שוב.
