משנה יא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:
משנה יא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד – כאילו שכר לו סנגור אחד, שילמד עליו זכות. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד, שילמד עליו חובה. והחוזר בתְשׁוּבָה על חטאיו, וְכן העושה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הרי זה כִּתְרִיס – כמגן השומר על האדם בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה של בני אדם שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, ללימוד תורה ומעשים טובים, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, שהכל משתווים בדעותיהם ומסכימים לענין אחד, כיון שכוונתם רצויה. וְאילו התאספות בני אדם שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אלא שכל אחד רוצה להתגדל על חבירו, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם, לפי שכל אחד מהם רוצה להגדיל את כבוד עצמו, ומתוך כך הם חולקים זה עם זה, ואין קיום לאסיפתם.
