הַהוּא שְׁטָרָא דְּיַתְמֵי דְּנָפַק תָּבְרָא עֲלֵיהּ – מעשה בשטר חוב של יתומים, שאביהם הלוה כסף לאדם אחר, וכשתבעוהו לאחר מיתת אביהם הוציא אותו אדם שובר, המוכיח לכאורה שהחוב פרוע. אָמַר רַב חָמָא, לֹא מִקְרַע קַרְעִינָן לֵיהּ – אין קורעים את שטר החוב של היתומים, כפי שעושים לשטר חוב שהוא בודאי פרוע, וְלֹא אַגְבּוּיֵי מַגְבִּינָן בֵּיהּ – אך גם אין גובים בשטר חוב זה מהלוה. וביאר את דבריו, אַגְבּוּיֵי לֹא מַגְבִּינָן בֵּיהּ – אין גובים בשטר חוב זה, דְּהָא נָפֵק תָּבְרָא עֲלֵיהּ – שהרי הוציא עליו הלוה שובר, וּמִקְרַע לֹא קָרְעִינַן לֵיהּ – אך גם אין קורעים את השטר, דִּילְמָא לְכִי גָּדְלִי יַתְמֵי – כיון שאנו חוששים שמא לאחר שיגדלו היתומים מַיְיתֵי [-יביאו] רְאָיָה שאותו שובר מזויף הוא, וּמָרְעֵי לֵיהּ לְתַבְרָא – וירעו בכך את השובר.
שָׁלְחָהּ רַב אָחָא בַּר רַב לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא, הֲלָכָה מַאי – מה היא ההלכה בכל הנידונים הללו שפסק בהם רב חמא את הדין. שָׁלַח לֵיהּ רבינא, הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – בכל הנידונים הללו הלכה כדבריו דְּרַב חָמָא [והיינו: א. באופן ששקעה הקומה התחתונה, שאינו יכול להכריח את העליון לבנות את הבית מחדש. ב. שאינו יכול לבנות כותל ליד חלונות חבירו, ואין חבירו צריך להסכים לכך שהלה יבנה את הכותל שלו מחדש. ג. שני אחים שחלקו, אחד נטל טרקלין וחבירו נטל גינה, רשאי בעל הגינה לבנות בגינתו כותל הגם שהוא מחשיך את הטרקלין], לְבַר מִתָּבְרָא – מלבד מה שפסק לענין שטר חוב שהוציאו יתומים, ויש ללוה שובר על החוב, דְּאַחְזוּקֵי סָהֲדֵי בְּשַׁקָּרֵי לֹא מַחְזֵקִינַן – שאין מחזיקים את העדים כשקרנים, ולכן אם יש ללוה שובר על השטר, סומכים על העדים החתומים בו, וקורעים את השטר.
מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרֵי אָמַר, בְּהָא נַמֵּי הִלְכְתָא כְּרַב חָמָא – אף בנידון זה, של שובר היוצא על שטר חוב שביד היתומים, הלכה כרב חמא, שאין קורעים את השטר שביד היתומים, והטעם לכך, דְּאִם אִיתֵיהּ דְּתָבְרָא מְעַלְּיָא הוּא – כיון שאם היה זה שובר כשר וטוב, אִיבָּעֵי לֵיהּ לַאֲפוֹקֵי בְּחַיֵּי אֲבוּהוֹן – היה הלוה מוציא אותו בחיי אביהם, המלוה, וּמִדְּלֹא אַפְקֵיהּ בְּחַיֵּי אֲבוּהוֹן – ומכך שלא הוציא את השובר בחיי האב [והיינו באופן שיש עדים שהאב תבע את הלוה, ולא הוציא הלה את השובר כראיה לכך שהשטר פרוע], שְׁמַע מִינָהּ צָיוּרֵי צָיְרִי – הרי זו ראיה שהלוה זייף את השובר לאחר שמת האב, ומחמת כן אין קורעים את שטר החוב שביד היתומים. פוסק הרי"ף, וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה.
משנה
משנתנו ממשיכה לעסוק בדין שותפים בחצר: כּוֹפִין אוֹתוֹ – בני החצר יכולים לחייב כל אחד מהשותפים בחצר לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר לשומר הפתח, שיוכל לשבת בַּצֵּל ולהרחיק את בני רשות הרבים מלהסתכל לתוך החצר, וְדֶלֶת לְשער החָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת – נצרכות לְבֵית שָׁעַר, אלא רק אותן הסמוכות לרשות הרבים [אך תנא קמא סובר שאף חצרות המרוחקות מרשות הרבים, כיון שקורה לפעמים שיש עוברים ושבים רבים הנדחקים מרשות הרבים גם למקומות אלו, יש צורך בבניית בית שער].
