משנה ד: מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת.
מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, כלומר, שהיו זוויות הכתלים סמוכות זו לזו, כמו האות רי"ש, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ – לא יבנה אחד מהם בסמוך כֹתֶל אַחֵר נוסף, באופן שיהיו שלשת הכתלים כצורת האות חי"ת, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ – מהכותל של חבירו אַרְבַּע אַמּוֹת, והטעם לכך, כיון שרצון האדם שתהיה דרך הרבים עוברת בסמוך לכותל, כיון שבני אדם ההולכים שם דשים את הקרקע ומחזקים בכך את היסודות של הכותל [ודין זה שייך בבניה חדשה, אבל לאחר שנים רבות, שהיסודות כבר התחזקו, לא שייך דין זה].
וְהַחַלּוֹנוֹת – הבונה כותל כנגד חלונות הבית של חבירו, צריך להרחיק מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת, כלומר, אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, יש צורך שיהא גבוה מהם ארבע אמות, ואם ראש הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהא נמוך בשיעור ארבע אמות, והיינו כדי שלא יוכל לעמוד על ראש הכותל ולהסתכל בחלונות חבירו, וכן צריך להרחיק את הכותל מכנגד החלון ארבע אמות, כדי שלא יחשיך את אורו.
