משנה א: חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
פרק זה עוסק בדין אדם שבמשך תקופה מסויימת החזיק או השתמש במקום שהיה ידוע כשייך לאדם אחר, וטוען שקנאה ממנו, אך אין לו שטר או עדים על המכירה, מתי עצם החזקת הקרקע משמשת כראיה לכך שאכן קנאה ממנו:
חֶזְקַת – הראיה מהחזקתם של הַבָּתִּים, וְהַבּוֹרוֹת, וְהַשִּׁיחִין, וְהַמְּעָרוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת של יונים, וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת, וּבֵית הַבַּדִּין – מקומות שעוצרים בהם שמן, וּבֵית הַשְּׁלָחִין – שדות שיש בהם מעיין המשקה אותם תמיד, וְהָעֲבָדִים הכנעניים, וְכָל דבר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר – שיש לו שימושים תמידיים, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם – אם החזיק בהם האדם שלש שנים מלאות, מיום ליום, הרי זו חזקה המוכיחה שהוא הבעלים של השדה, ואף שאין לו שטר מכירה, הרי אין דרך האדם לשמור על שטרותיו יותר משלש שנים, אלא אדרבה, אנו אומרים לבעלים הקודם, אם אכן לא מכרת לו את השדה, היה לך למחות בפני עדים על כך שהוא משתמש בקרקע שלך ללא רשותך.
שְׂדֵה הַבַּעַל – שדה ששותה מי גשמים, ועושה פירות רק פעם אחת בשנה, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, כלומר, אין צריך שיהיו שלש שנים מלאות, ונחלקו התנאים מה השיעור הנצרך, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בַּשנה הרִאשׁוֹנָה, וּשְׁלֹשָׁה חודשים בַּשנה האַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שלמים בָאֶמְצַע, הֲרֵי הם יחד שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שיש צורך בשלש שנים כדי שתחשב החזקתו בקרקע כ'חזקה' המוכיחה שהקרקע שלו, בִּשְׂדֵה לָבָן – בשדה תבואה, שכל התבואה נלקטת בזמן אחד, אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן – בשדה שיש בה מיני אילנות שונים, אם כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ – אסף את תבואת הכרם, והיינו ענבים, ומָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ – הכניס את התאנים לביתו לאחר שייבשן בשדה, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אמנם תנא קמא חולק וסובר שיש צורך בלקיטת שלש תבואות ממין אחד.
