גמרא
הגמרא מביאה מעשה בענין חזקה שאין עמה טענה: רַב עָנָן, שָׁקַל בִּידְקָא בְּאַרְעֵיהּ – נכנס שטף מים בשדהו ונטל את המחיצות המפרידות בין שדהו לשדה חבירו, ולא נודע היכן היה מקומם הראשון, אָזַל אַהְדַּר גּוּדָא בְּאַרְעֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ – הלך רב ענן להחזיר את המחיצה, וטעה במדידה והכניסה לתוך שדה חבירו, והגדיל בכך את שטח השדה של עצמו. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן – בא רב ענן לדין לפני רב נחמן, אָמַר לֵיהּ רב נחמן לרב ענן, זִיל אַהְדַּר – לך והחזר את המחיצות למקומם הראשון. אָמַר לֵיהּ רב ענן, וְהָא אַחְזִיקִי לִי – והרי החזקתי בקרקע זו, בחלק שנוסף על השדה שלי עתה. השיב לו רב נחמן, כְּמַאן – כדעת מי אתה סבור שתועיל לך חזקה זו, שהיא פחותה משלש שנים, כְּרַבִּי יְהוּדָה וּכְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמְרֵי – שהם סוברים, כָּל החזקה שהחזיק האדם בְּפָנָיו – בפני הבעלים הקודמים, לְאַלְתַּר הֲוֵי חֲזָקָה – הרי זו חזקה מיד, ואין צורך בשלש שנים, לֵית הִלְכְתָא כְּוָתַיְיהוּ – הרי אין הלכה כמותם. המשיך רב ענן ואמר לו, וְהָא קָא אַחִיל – והרי הוא מחל לי על חלקו בקרקע, והראיה לכך, דַּאֲתָא וְסִיֵּעַ אַגּוּדָּא בַּהֲדָאי – שהרי הוא בא וסייע לי לבנות את המחיצה במקומה החדש. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב נחמן, מְחִילָה בְּטָעוּת הֲוָאי – מחילה בטעות היא זו, שהרי אַתְּ גּוּפָךְ אִי הֲוָה יָדַעְתְּ – אתה בעצמך, אם היית יודע זאת, שהגדר מוקמת בתוך שדה חברך, מִי הֲוָה לָךְ לְמֶיעֱבַד הָכִי – וכי היית עושה זאת, והרי ודאי שלא היית נוטל ממנו את חלקו שלא כדין, והרי ודאי שלא היית עושה כן, כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ לֹא הֲוָה יָדַעְתְּ – וכשם שאתה לא ידעת ולא הבחנת שהגדר נמצאת בתוך חלקו, אִיהוּ נַמִּי לֹא הֲוָה יָדַע – אף הוא לא ידע זאת, ומחמת כן סייע לך בהקמת הגדר, ואין זו מחילה המועילה.
כיון שאמר רב נחמן בתוך דבריו שלשיטת רבי יהודה ורבי ישמעאל אם החזיק האדם בפני הבעלים, ולא מחה, מועילה חזקתו מיד, מברר הרי"ף, רַבִּי יְהוּדָה מַאי הִיא – היכן מצאנו שכך היא שיטת רבי יהודה, דִּתְנַן – שהרי כך שנינו במשנה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שיש צורך בחזקה של שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הבעלים הראשונים בְּאַסְפַּמְיָא – בספרד, שהיא רחוקה מארץ ישראל, וְיַחֲזִיק הלה שָׁנָה בשדהו שבארץ ישראל, וְיֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ שָׁנָה – ילך אדם במשך שנה עד לספרד כדי להודיע לבעלים הראשונים, וְיָבוֹא הבעלים לְשָׁנָה אַחֶרֶת, דְּשָׁמְעַתְּ מִינָּהּ – ויש ללמוד מכך, דִּבְפָנָיו – שאם הוא מחזיק בפניו, כשאינו בארץ רחוקה, לְאַלְתַּר הַוְיָא חֲזָקָה – הרי זו חזקה מיד.
ממשיך הרי"ף ומברר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא – היכן מצאנו שכך סובר רבי ישמעאל, ומבאר שיש ללמוד זאת ממעשה שהיה, דְּהַהוּא דְּפָתַח חַלּוֹנוֹתָיו לְחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין – מעשה היה באדם שפתח את חלונות ביתו לחצר משותפת, ובכך גרם להיזק ראיה לשותפים שבחצר, וטען אותו אדם שעשה זאת ברשות השותפים שבחצר, והם הכחישו את טענתו, בָּא אותו אדם לדין לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסִי, אָמַר לוֹ רבי ישמעאל, הֶחֱזַקְתָּ בְּנִי, הֶחֱזַקְתָּ, כלומר, כיון שפתיחת החלונות היתה בפני השותפים, ולא מחו מיד, הרי זו חזקה המועילה מיד, ואין צורך בשלש שנים, וכאשר בָּא אותו אדם לִפְנֵי רַבִּי חִיָּיא, אָמַר לוֹ, יָגַעְתָּ בְּנִי וּפָתַחְתָּ, יְגַע בְּנִי וּסְתוֹם, כי לא החזקת בכך עדיין שלש שנים, ועל כל פנים מוכח ממעשה זה שלדעת רבי ישמעאל חזקה הנעשית בפני הבעלים הראשונים מועילה מיד, ואין צורך בשלש שנים.
