משנה ד: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר:
הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר את הבָּתִּים הפתוחים לחצר, וכן את הבּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת שבתוך הבתים, כיון שכל אלו בטלים לחצר, אֲבָל לֹא מכר אֶת הכלים הַמִּטַּלְטְלִין שבחצר, שאינם נחשבים כחלק מהחצר. אבל בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ שמוכר לו הִיא – את החצר עצמה, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין, ואף המטלטלין בכלל. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם מכר לו 'חצר' סתם, ובין אם אמר לו בפירוש 'היא וכל מה שבתוכה', לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד [-מקום עצירת זיתים לשמן] שֶׁבְּתוֹכָהּ, כיון שדברים אלו אינם נחשבים בכלל החצר כלל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק על עיקר דברי תנא קמא ואוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר, ולא מכר אפילו את הדברים הכלולים עמה, כגון בתים ובורות שיחין ומערות וכדומה, אלא קנה את החצר ואוירה בלבד.
