כפי שהתבאר, אדם המחלק נכסיו לבנו, וכתב לאשתו גם כן חלק בנכסים, איבדה כתובתה. הגמרא דנה עתה האם דין זה הוא רק בשכיב מרע שחילק את נכסיו בדרך זו, או גם בבריא: בעי [-הסתפק] רבא, בבריא היאך – מה הדין באדם בריא שחילק את נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בנכסיו, האם איבדה כתובתה או לא, ומבאר רבא את צדדי הספק, האם שכיב מרע הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה – האם דוקא בשכיב מרע שייך דין זה, כיון שהיא יודעת שאין לו נכסים נוספים לכתובתה, שהרי חילק עתה את כל נכסיו והוא עומד למות, וממילא אומדן דעתה הוא שמחלה על כתובתה תמורת הקרקע שקיבלה ממנו, אבל בבריא, סברה – יתכן שהיא חושבת בליבה, הדר קני (ומקני ליה) – הרי לאחר זמן יתכן שיקנה הבעל קרקעות נוספות, ותוכל לגבות מהם את כתובתה, ואינה מוחלת על שעבוד כתובתה, או דילמא – או שמא נאמר, השתא מיהת הא לית ליה – הרי יודעת היא שעתה אין לו נכסים נוספים, וכיון שאף על פי כן הסכימה לכך שתקבל חלק מהנכסים ושאר הנכסים יהיו ביד הבנים הרי זו ראיה שמחלה על שעבוד כתובתה לגמרי, ולכן אף אם לאחר זמן יקנה הבעל נכסים נוספים, לא תוכל לגבות מהם את כתובתה. תיקו – נשארה שאלה זו עומדת בספק, ולא נפשטה. ומוסיף הרי"ף, הלכך – כיון שלא נפשט ספק זה, מוקמינן כתובה אחזקה – מעמידים את הכתובה על חזקתה, והיינו שהיא כשרה וניתן לגבות בה, ולא נמחל שעבודה, ועל הבעל להביא ראיה דמחלה – והבעל צריך להביא ראיה שאכן מחלה האשה על כתובתה, וכל זמן שאינו מביא ראיה, גובה היא את כתובתה מנכסים שקנה הבעל לאחר חלוקה זו.
מביאה הגמרא מעשה בענין דומה: ההוא דאמר להו – מעשה באדם שאמר לעדים, לפני מיתתו, פלגא לברת – מחצית מנכסי יהיו לביתי האחת, ופלגא לברת – ומחצית מנכסי יהיו לביתי השניה, ותילתא לאיתתא בפירי – ושליש מהפירות יהיו לאשתי, איקלע רב נחמן – הזדמן רב נחמן לעיר סורא, עאל רב חסדא לגביה – ובא רב חסדא לפני רב נחמן ואמר ליה, כהאי גונא מאי – מה הדין באופן זה, האם נאמר שמחלה האשה על שעבוד כתובתה, או שכיון שלא קיבלה חלק בקרקע אלא רק בפירות אינה מוחלת על כתובתה. אמר ליה – השיב לו רב נחמן, הכי [-כך] אמר שמואל, אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו, והיינו שלא הקנה לה את הדקל עצמו אלא רק את זכות אכילת פירותיו, מכל מקום אבדה כתובתה. שאלו רב חסדא, מי דמי – וכי הנידונים דומים זה לזה, והרי התם – שם, בדין שאמר שמואל, אקני לה בגופא דקרקע – הקנה לה חלק בגוף הקרקע, שהרי לא הקנה לה את הפירות עצמם, אלא חלק מסוים בדקל עצמו, והיינו זכות אכילת פירותיו, אבל הכא – כאן, במעשה זה, פירא – הקנה לה פירות ממש, תלושים מהקרקע. אמר ליה רב נחמן, מטלטלי קא אמרת – אם אתה אומר שהקנה לה מטלטלין, והיינו פירות תלושים שהם כשאר מטלטלין, מטלטלי ודאי לא קא אמינא – במטלטלין ודאי איני אומר כן, אלא כיון שלא נתן לה שום חלק בקרקע, אין אומרים שמחלה על כתובתה, אלא גובה אותה מהנכסים שביד הבנות.
